<h1>ספר האסופות מכת"י סימן שצ"ב</h1>
<h2>דף ב.</h2>
אמ' רב שליח נעשה עד לקדושין, והילכת' כוותיה דרב נחמן קאי כוותיה. המקדש את האשה יביא עדים כשרים ויקדש בפניהם ויאמר הרי את מקדשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל, וצריך לעדים שיהיו שומעין הדבור ורואין על מה יעידו בשעת שנותן בידה הטבעת. מקדשין האשה בכל דבר ששוה פרוטה ולמעלה והיא מקודשת. העושה חבירו שליח לקדש לו אשה אינו צריך לכתוב לו הרשאה וקניין, אלא כך יכתוב לו. בפנינו חתומי מטה מינה פלני ב"ר פלני את פל' בר פל' לקדש לו אשה פלנית בת ר' פל' להיות פיו כפיו וידו כידו ועשייתו כעשייתו ודבורו כדבורו וכל מה שהוא עושה יהא עשוי ומה שנעשה בפנינו בכך לחדש פל' ביום פל' בכך וכך לפרט כתבנו וחתמנו. ויחתמו עליו עדים כשרים ונכרים בחתימתן, ואם אין לו שני עדים יקח השליח ועד אחד ואינה דומה הרשאה זו להרשאת ממון, אדם שיש לו ממון אצל חברו ורוצה לעשות שליח כדי להוציא ממון מידו צריך להקנותו לשליח אגב קרקע, כי הא דרב פפא [ב"ב ק"נ ע"ב] הוה ליה תרי סר אלפי זוזי בי חוזאי אקני ליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה. ולפי שצריך לו קניין לפיכך כותבין שם הרשאה וקנינא אגב קרקע, שאם לא קנה לא יהא זה נותן לשלוחו כלום, כן הורה ר' וכן נהגו.
<h2>דף ה:</h2>
בשכל טוב. צריכין בני ברית קדש להזהר מלהזקק לאשה, זולתי בטהרה ובקדושה, תחלה צריך לבדוק במשפחתה ואחר כך לשדך בעדה, כיון שנתרצו קרוביה צריך לקדשה בפני שני עדים כשרים ורחוקים ולומר לה בשעת מתן הקדושין הרי את מקדשת לי בחפץ זה כדת משה וישראל, ואם נערה או קטנה היא יתן החפץ לאביה ויאמר לו תהי בתך מקדשת לי בחפץ זה כדת משה וישר', ואם קדשה על ידי שליח יאמר השליח תהי בתך פלנית מקדשת לפלני בחפץ זה כדת משה וישר'.
<h2>דף כט.</h2>
ר' נתן המכירי שאל את ר' יצחק ב"ר משה קטן בן י"א שנה שקדש לו אביו אשה בעדים ומיאן, צריכה גט או לא. והשיב צריכה גט, כי מצינו בכל מקום זכין לו לאדם שלא בפניו, וגלוי ובאר לי שזכות הוא לו לאדם שמקדשין לו אשה הוגנת, דתנן [גיטין י"א ע"ב] האו' תן גט זה לאשתו או שטר שחרור זה לעבדו אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר' מאיר וחכמ' או' בגטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים מפני שזכות הוא לעבד שיוצא לחירות, והלכה כחכמים. ועוד שבכל מקום החמירו בספק אשת איש שכן שנינו חולצת ולא מתייבמת, ולחומרא אע"ג דפסלינן לה מכהן, ועוד ראינו זה שלא מיחה בקדושי אביו עד י"ג שנה וחצי מאן לימא לן דלא ארצויי קמיה עד שגדל ושתק וסבר לנסבה, לאחר מכן חזר בו ואינה חזרה ואינה יוצאה בלא גט, שלא יהו בנות ישר' הפקר, ואין לפקפק באיסור אשת איש, ואם נפשך לומר נתרצה הבן לא אמרינן, יש להשיב, ההוא בגדול קא מיירי, שקדש לו אביו שלא מדעתו, מדפריך ואמ' [קידושין מ"ה ע"ב] דילמא שליח שוייה, ואי בקטן מיירי הא אין שליחות לקטן, ועוד ראייה דתפסי הקדושין, שזה אחד מז' דברים שמוטלין על האב לעשות לבנו [שם כ"ט ע"א], להשיאו אשה, ואי אפשר לומר דבגדול קמיירי דדומייא דהנך למולו ולפדותו וללמדו ספר ואומנות, מה הנך בקטן אף להשיאו אשה בקטן בן ט' שנים ויום אחד דחזי לביאה, ועוד מדאמ' [בראשית רבה ס"ג י'] חייב אדם לטפל בבנו עד י"ג שנה מכאן ואלך אומר ב"א י"י מ"ה אשר פטרני מעונשו של זה, מכלל דעד י"ג שנה מוטל עליו בחיובא. אבל רבי' שלמה ב"ר שמשון ור' קלונימוס דמן רומי פוטרין אותה ממנו בלא גט, ואין חוששין לאותן קדושין, וראיותיהן הרבה בשאלתות דרב אחאי ובספר והזהיר.
<h2>דף מא.</h2>
המקדש אשה לחברו יאמר הרי את מקדשת לפל' בר פל' בטבעת זו כדת משה וישר', וצריך שיקיימו העדות שעשאהו שליח בפניהם לקדשה, ומותר לשלוח קדושין על יד אשה ולמנות שם שליח לקדושין, וצריך שיחתמו עדים על הקדושין שעשה אותו שליח לקדש לו אשה.
האיש מקדש את בתו אפילו כשהי' נערה פי' (מאחת עשרה שנה ויום אחד עד שתים עשרה שנה ויום אחד) [מי"ב שנים ויום אחד עד שתבגר דהיינו עד ששה חדשים] וכל שכן כשהיא קטנה מיום שנולדה, בו ובשלוחו אבל משבגרה (כמו משתים עשרה שנה ויום אחד) ואלך היא מקבלת קדושיה בעצמ' או על ידי שלוחה ואין לאביה רשות בה ואינו זכיי בקדושיה. והבעל [מקדש] בו ובשלוחו וצריך לקדש אותה [בפני] עדים כשרים ורחוק' שיראו ויכירו האיש והאשה ומה שהוא נותן לה וישמעו מה שהוא או' לה וכיצד קבלת החפץ.
המקדש בנו או בתו כשהן קטנים, כגון שמקבל האב הקדושין במקום הבת צריך לקדש פעם שנית החתן בעצמו קודם שיברכו ברכת ארוסין. וצריך ליתן הטבעת באצבע ימין שלה הסמוך לגודל. ומה שמברכין על הכוס בשעת קדושין דאמ' במסכ' סוטה בפרק משוח מלחמה יין תוסס מברכין עליו ומזמנין עליו ומקדשין בו את הכלה. ואסור לו לייחד עם ארוסתו שהרי אמרו חכמים [כלה פ"א] כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, ואמ' בירוש' בפר' ערבי פסחים [ה"א] הבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה, ויש שאין מברכין בשעת ארוסין. ואם בירך ברכת קדושין ואחר כך קדש יצא. אבל מו' ה"ר אלעזר כתב שראה בלילה בסעודה בכוס ברכה שבירכו ברכת ארוסין ונשואין.
<h2>דף מג.</h2>
אמ' רב שליח נעשה עד לקדושין, והילכת' כוותיה דרב נחמן קאי כוותיה. המקדש את האשה יביא עדים כשרים ויקדש בפניהם ויאמר הרי את מקדשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל, וצריך לעדים שיהיו שומעין הדבור ורואין על מה יעידו בשעת שנותן בידה הטבעת. מקדשין האשה בכל דבר ששוה פרוטה ולמעלה והיא מקודשת. העושה חבירו שליח לקדש לו אשה אינו צריך לכתוב לו הרשאה וקניין, אלא כך יכתוב לו. בפנינו חתומי מטה מינה פלני ב"ר פלני את פל' בר פל' לקדש לו אשה פלנית בת ר' פל' להיות פיו כפיו וידו כידו ועשייתו כעשייתו ודבורו כדבורו וכל מה שהוא עושה יהא עשוי ומה שנעשה בפנינו בכך לחדש פל' ביום פל' בכך וכך לפרט כתבנו וחתמנו. ויחתמו עליו עדים כשרים ונכרים בחתימתן, ואם אין לו שני עדים יקח השליח ועד אחד ואינה דומה הרשאה זו להרשאת ממון, אדם שיש לו ממון אצל חברו ורוצה לעשות שליח כדי להוציא ממון מידו צריך להקנותו לשליח אגב קרקע, כי הא דרב פפא [ב"ב ק"נ ע"ב] הוה ליה תרי סר אלפי זוזי בי חוזאי אקני ליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה. ולפי שצריך לו קניין לפיכך כותבין שם הרשאה וקנינא אגב קרקע, שאם לא קנה לא יהא זה נותן לשלוחו כלום, כן הורה ר' וכן נהגו.
<h2>דף מה:</h2>
ר' נתן המכירי שאל את ר' יצחק ב"ר משה קטן בן י"א שנה שקדש לו אביו אשה בעדים ומיאן, צריכה גט או לא. והשיב צריכה גט, כי מצינו בכל מקום זכין לו לאדם שלא בפניו, וגלוי ובאר לי שזכות הוא לו לאדם שמקדשין לו אשה הוגנת, דתנן [גיטין י"א ע"ב] האו' תן גט זה לאשתו או שטר שחרור זה לעבדו אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר' מאיר וחכמ' או' בגטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים מפני שזכות הוא לעבד שיוצא לחירות, והלכה כחכמים. ועוד שבכל מקום החמירו בספק אשת איש שכן שנינו חולצת ולא מתייבמת, ולחומרא אע"ג דפסלינן לה מכהן, ועוד ראינו זה שלא מיחה בקדושי אביו עד י"ג שנה וחצי מאן לימא לן דלא ארצויי קמיה עד שגדל ושתק וסבר לנסבה, לאחר מכן חזר בו ואינה חזרה ואינה יוצאה בלא גט, שלא יהו בנות ישר' הפקר, ואין לפקפק באיסור אשת איש, ואם נפשך לומר נתרצה הבן לא אמרינן, יש להשיב, ההוא בגדול קא מיירי, שקדש לו אביו שלא מדעתו, מדפריך ואמ' [קידושין מ"ה ע"ב] דילמא שליח שוייה, ואי בקטן מיירי הא אין שליחות לקטן, ועוד ראייה דתפסי הקדושין, שזה אחד מז' דברים שמוטלין על האב לעשות לבנו [שם כ"ט ע"א], להשיאו אשה, ואי אפשר לומר דבגדול קמיירי דדומייא דהנך למולו ולפדותו וללמדו ספר ואומנות, מה הנך בקטן אף להשיאו אשה בקטן בן ט' שנים ויום אחד דחזי לביאה, ועוד מדאמ' [בראשית רבה ס"ג י'] חייב אדם לטפל בבנו עד י"ג שנה מכאן ואלך אומר ב"א י"י מ"ה אשר פטרני מעונשו של זה, מכלל דעד י"ג שנה מוטל עליו בחיובא. אבל רבי' שלמה ב"ר שמשון ור' קלונימוס דמן רומי פוטרין אותה ממנו בלא גט, ואין חוששין לאותן קדושין, וראיותיהן הרבה בשאלתות דרב אחאי ובספר והזהיר.
<h2>דף נ:</h2>
קטן שקדש אין קדושיו קדושין, ואם שלח לה סבלונות לאחר שהגדיל אינה מקודשת.
<h2>דף עו.</h2>
בשכל טוב. צריכין בני ברית קדש להזהר מלהזקק לאשה, זולתי בטהרה ובקדושה, תחלה צריך לבדוק במשפחתה ואחר כך לשדך בעדה, כיון שנתרצו קרוביה צריך לקדשה בפני שני עדים כשרים ורחוקים ולומר לה בשעת מתן הקדושין הרי את מקדשת לי בחפץ זה כדת משה וישראל, ואם נערה או קטנה היא יתן החפץ לאביה ויאמר לו תהי בתך מקדשת לי בחפץ זה כדת משה וישר', ואם קדשה על ידי שליח יאמר השליח תהי בתך פלנית מקדשת לפלני בחפץ זה כדת משה וישר'.
